<h1>העיטור מאמר שביעי ח"ב</h1>
<h2>דף ט:</h2>
אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ואפילו צורבא מרבנן. וגרסינן בפרק קמא דקדושין (ט':) שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דאיתקש הויה ליציאה ואיתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת. בעל מתיבתא פסק מקודשת כרבא ורבינא וכן שדר רב נטרונאי לרבינו אלעזר ריש כלה דרבא לגבי רב פפא הלכתא כוותיה ומעשים בכל יום דכתב אינש שטר אירוסין לדעתו ואין נמלכין בארוסה עד שעת קידושין וכן מנהג כל ישראל. ורב אלפס פסק כרב שרביא מדתנן אין כותבין שטר אירוסין אלא מדעת שניהם ורב אשי אוקמה בפרק הנושא (ק"ב:) בשטר אירוסין ממש שמע מינה כוותיהו סבירא ליה. והרב המחבר אייתי ראיה מדגרסינן (קדושין ט'.) כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי עצמה בין על ידי אביה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. ומסתברא דליתה דמדעתה לאו אכתיבה קאי אלא אעיקר קידושין ורב אלפס דאייתי ראיה מהא דגרסינן בהנושא סבירא ליה לא ניתנו ליכתב דקאמר רב אשי כלומר דאף על פי שאינן כתובין כמי שכתובין דמו. וקשיא ליה מתניתין ומוקים לה בשטרי ארוסין. והכין שדרו רבנן קמאי דמתיבתא. ואיכא לפרושי לא ניתנו לכתב דאף על גב דכתבינן שטרא לא גבי ממשעבדי אלא היכא דקני מיניה והכי מוכח בירושלמי (כתובות פ"ב ה"ב) דכתיבנא באות (פסיקתא) ומתניתין לרב אשי בשטרי פסיקתא היא ומינה אייתי סייעתא וגמרא קא (מדמי) [דחי] לה לשטרי ארוסין הלכך לא בריר לן ולא אפשיט ולחומרא.
